ביאור:בראשית מט ח
בראשית מט ח: "יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ. יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ, יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מט ח.
יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ
[עריכה]מטרת הברכות של יעקב
[עריכה]יעקב מודיע מה יקרה "בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (ביאור:בראשית מט א), ולא 'בקץ הימים', והכוונה כאשר הם יגיעו לארץ המובטחת.
- ומטרתו להציג את אופי הבנים, ולהנחות מי ימלוך עליהם בהצלחה. ("אָבוֹת יֹאכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי הַבָּנִים תִּקְהֶינָה" (יחזקאל יח ב), מעשה אבות סימן לבנים.)
- ראו הרצאת הרב אורי שרקי: |האספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם באחרית הימים.
יהודה מתאים להיות מלך על בני ישראל
[עריכה]יהודה הראה שהוא סבלני, ומחכה לזמן המתאים, יודע לדבר בכבוד לאביו (ביאור:בראשית מג ט) ושליט מצרי (ביאור:בראשית מד טז), מוכן להקריב את עצמו למען אחרים (ביאור:בראשית מד לג), ומודה כאשר הוא טועה (ביאור:בראשית לח כו).
אחיו של יהודה אוהדים אותו, ונותנים לו לדבר בשמם, ולדעת יעקב "יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ".
יְהוּדָה, אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ
[עריכה]לאה נתנה שם לבנה הרביעי ואמרה: "'הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה', עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" (ביאור:בראשית כט לה), ויעקב משחק על המילה "אוֹדֶה" לאלוהים והופך את זה ל"יוֹדוּךָ אַחֶיךָ". ניתן ללמוד מזה שיעקב שמע וזכר את דברי לאה.
'מודה' - שורש 'ידה' - ברך את מי שעזר לו או פעל למענו, אמר תודה, נתן כבוד הלל ותפילה (מילוג), ככתוב: "וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ, וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה" (מלכים א ח לג), וגם "הוֹדוּ לַיהֹוָה בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ" (תהלים לג ב). לאלוהים הודו בקורבנות וזבחים - ייתכן שיעקב מודיע שיהודה יהיה מלך בני ישראל, ואחיו יגישו לו מתנות ומיסים.
יעקב מעניק ליהודה כבוד אלוהים, ואחיו יהללו את שמו, יתפללו לבריאותו, ויתחננו שהוא יעזר להם.
למעשה המילה הזאת היתה צריכה להיות חלק מברכת יוסף, שהציל את משפחתו ממות והוא היה יכול להיות מלכם, אולם יעקב לא העניק את המילה הזאת ליוסף אלא רק ליהודה.
יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ
[עריכה]יהודה יהיה חזק, עז, ותקיף, ולכן אויביו יברחו מפניו לפני תחילת הקרב, והוא ישלח ידו ויכה בעורף אויביו הנסוגים בבהלה ובחוסר אירגון. בסיפור דוד בן ישי למטה יהודה, נאמר שכך היה וכשראו הפלישתים שגלית מת והם ברחו ללא נסיון להלחם, ככתוב: "וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ" (שמואל א יז נא).
אולם ניתן לראות שיעקב הגביל את הנצחונות רק נגד האויבים של יהודה, ולא נגד כל איש. בהמשך נראה שדוד, בלי רחמים, גם פגע בעורף אנשים ששרתו אותו בנאמנות, כמו: אוריה החיתי (שמואל ב יא טו), יורשי שאול (שמואל ב כא ח), ויואב בן צרויה (מלכים א ב ה).
יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ
[עריכה]רש"י מסביר שיעקב לא אמר כיצחק בברכתו לבנו: "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (ביאור:בראשית כז כט), אלא אמר: "יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ", מכיוון שחלק מאחיו היו מאם אחרת, אולם כולם היו מזרעו של יעקב (כולל אפרים ומנשה שהיו בני אחיו).
למרות שיעקב משתמש בברכת יצחק לו כאשר הוא מברך את יהודה, בהמשך יעקב אומר ליוסף: "בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי" (ביאור:בראשית מט כו), כאילו שיוסף מקבל את כל הברכות של אבותיו של יעקב, ויעקב עוד מוסיף לזה - אולם ראינו שהוא נתן ליהודה חלק מברכת יצחק, כך שהוא לא יכול לתת את זה ליוסף.
ניתן להבין שהברכה נכתבה בתקופת דוד ושלמה, כי לאחר פיצול הממלכה, ממלכת ישראל לא השתחוו יותר לשבט יהודה.
אולם בהמשך, לאחר גלות אשור, בתקופת מרדכי ואסתר, כל בני ישראל שרצו להתאחד עם היהודים משבט יהודה, התיהדו והפכו לבני שבט יהודה (ביאור:אסתר ח יז), וכך הם השתחוו לשבט יהודה.